לא מזמן
יובל חגגנו בשיר
עליז על השפתיים
ועכשיו
– תראו, תראו! – כבר
חמישים ושתיים.
מין מספר
כזה, באמצע, לא לכאן
ולא לכאן:
לא קשיש
הולך בקושי, לא
צעיר ורענן.
התמחור
מאחורינו - הצרות
אולי עוד לא,
מה יקרה
מחר בבוקר נצטרך
עוד לגלות...
ככה זה,
הרבה טרדות יש
באמצע החיים:
עבודה וסידורים
ומטלות, אתם יודעים.
משתדלים,
כמו עליסה, לרוץ
מהר! מהר! מהר!
רק כדי
שיתאפשר באותו
מקום להישאר...
טוב שיש
ימי הולדת, זמן
לרגע לעצור
להביט מעט
קדימה, להציץ גם
לאחור,
ולומר:
עד כאן הגענו, זה
בכל זאת לא מעט!
אערוך סיכום
ביניים, אם לכם
זה לא אכפת:
שני דורות
של חברים כאן יחדיו
מתגוררים,
יושבים
בערב ב"קפולסקי",
שותים קפה ומקטרים:
יש בבית
גם מדיח, גם מזגן
וגם מחשב,
אך גיהצו
לי בקומונה לא
כמו שאני אוהב,
המזון שמבשלים
לי לא בדיוק לטעמי,
סידרו לי
רכב אך רציתי בדיוק
את השני.
כשנסעתי
לי לחו"ל הכל היה
פשוט נפלא,
רק חזרתי
לשגרה – הכל מתחיל
מהתחלה...
חברים,
עצרו לרגע! החיים
אינם חופשה!
כן, נכון,
לחיות ביחד זוהי
עבודה קשה,
אבל כמה
טוב לדעת שיש לך
תמיד חבר,
כמה טוב
שיש עם מי לשבת
כך ולקטר...
נכון, איננו
"רוטשילדים", אבל
חיים לא רע:
הילדים
מטופלים ויש לנו
דירה,
בשעת צרה
– שלא תבוא - יש מי שיטפל,
ובשמחות
יבוא לרקוד, לשתות
– ו"לחסל"...
אז אם עדיין
אי אפשר על הזרים
לנוח
זו עדיין
לא ממש סיבה למצב-רוח.
כל מה שצריך
לזכור
שיש גם
טוב ויש גם אור,
עוד כוחנו
במותניים, רק בני
חמישים ושתיים!
תנו חיוך,
מלאו כוסות ונשתה
לחיים!
יעל צ'ביק