עלון מספר 43, פורסם באינטרנט בתאריך 28/6/04

האם שם המשחק הוא כסף ? מלכה גור – מתמודדת

פינת אמת ושקר

יעקב לוין ז"ל

ראיון עם יעקב לוין - פורסם בעלון מ-2/5/1997

ידוד – תשע שנים למותו

האם שם המשחק הוא כסף ?

מלכה גור – מתמודדת

מלכה לא היתה מופתעת כשפניתי לראיין אותה. היא אפילו חרגה מהמקובל אצל המראויינים שלי והעלתה דברים על הכתב טרם הגיעי. אמנם הכנתי שאלות אבל העדפתי לתת לה לפתוח במה שהכי חשוב לה שיאמר – על השינוי.

מה השינוי עשה לך?

היה לי קשה עם השינוי, למרות שהבנתי את ההכרח לשנות היה לי קושי לקבל את המגמה שכל אחד יצטרך לדאוג לעצמו. במיוחד חששתי כיצד אתנהל כמשפחה חד-הורית שלמעשה מתנהלת כמשפחה.

האם את חושבת שהמשפחות החד הוריות נפגעו מהשינוי?

המשפחות החד-הוריות מנהלות משפחה. בפועל ההוצאות הקבועות נשארות כשל משפחה, החל בכלכלה, אנרגיה, אירוח משפחתי, חשמל, טלויזיה, מחשב וכלה בהוצאות שוטפות לבית, כגון: חומרי ניקוי, תיקונים שוטפים, בלאי של הבית ועוד ועוד.

בעקבות השינוי זוג בדביר חי ממשכורות כפולות + ותק של כל אחד + בסיס של כל אחד ואילו משפחה
חד-הורית חיה ממשכורת אחת + ותק אחד + בסיס x 1.2 – 1.5 (תלוי בגיל הילדים).

ידוע לי על חברות/ים חד-הוריים שנפגעו כלכלית. לגבי עצמי נקלעתי למצב כלכלי די קשה. בנוסף להיותי מפרנסת יחידה אני במקצועי עובדת ע"פ שעות והתמורה מחושבת ע"פ מספר המטופלים ושעות העבודה, כאשר מספר המטופלים לא קבוע.

ספרי במה את עובדת?

במקצועי אני מטפלת בשיאצו. למדתי בבי"ס "תמורות" בתל-אביב יום בשבוע במשך שלוש שנים וסיימתי כמטפלת בכירה. אני מטפלת בשיאצו מעל שמונה שנים, בחדר טיפולים שהקמתי בדביר.

מה זה שיאצו?

שיאצו הוא אחד משיטות הטיפול ההוליסטיות שמוצאן מהמזרח. השיטה עובדת על כל הגוף ומבוססת על מרידיאנים, שהם קווי אנרגיה הזורמים לאורך הגוף. על פני הערוצים קיימות נקודות עליהן לוחצים בהתאם לאבחנה ולסוג הבעיה.

הטיפול באזורים נעשה בעזרת מניפולציות ומתיחות לפתיחת חסימות. ע"פ עדות המטופלים השיאצו עובד על הבעיה וגם מאוד מרגיע. הטיפול מתאים לבעיות אורטופדיות, מיגרנות, בעיות עיכול, מתח וכיוב'.

מה קרה לטיפולי השיאצו עם השינוי?

עד לשינוי עבדתי חצי שבוע בטיפולי שיאצו תחת חסות המרפאה והשלמתי חצי שבוע לפי צרכי הקיבוץ.

מאז השינוי חברים יכולים לבחור את הטיפול ולשלם עבורו והמטופלים ברובם מסובסדים ע"י המרפאה ומוגבלים ל-12 טיפולים בשנה. סידור זה הוסיף עוד כמה מטופלים.

היה לי קשה לפרוץ החוצה ולכן רוב מטופלי מדביר.

האם ההסדרים החדשים לגבי טיפולי השיאצו מקובלים עליך? מהו ה"אני מאמין" שלך?

אדם בריא בגופו ובנפשו הוא איכותי יותר, שמח יותר, חיוני ורגוע, אינו מחסיר ימי עבודה ויעילותו רבה.

דביר כקיבוץ שם לו למטרה לדאוג לחבריו, צעירים כקשישים. יותר ויותר חברים מוציאים היום הרבה כסף על בריאות ועל מה שמסביב, למרות שנאמר במפורש שלא יהיו שינויים בבריאות. נוצר מצב שחברים צריכים לעשות סדרי עדיפויות בהוצאותיהם כתוצאה ממצב כלכלי קשה.

כשהתחלתי את טיפולי השיאצו רציתי שישמשו כרפואה מונעת, שכל חבר/ה יזכה לקבל טיפולים, גם אם הוא לא סובל מבעיה רפואית עכשווית.

רציתי שניצור לעצמנו סל בריאות והחברים והילדים יקבלו ע"פ צרכיהם ומצבם הבריאותי ולא ע"פ תקנונים, ואנו, העוסקים בבריאות למען הציבור, נקבל חלק ממשכורתנו מהקהילה.

אני חוששת שנגיע למצב שחברים הזקוקים לטיפולים, וכאלה שזקוקים ליותר מ-12 טיפולים בשנה, לא יגיעו לטיפולים כי אין להם כסף. אני דואגת מפני מצב בו הבריאות, ובמיוחד המשלימה, תהיה נחלתם של החברים שידם משגת, אסור שנגיע למצב הזה!!!

ממה עוד את מתפרנסת?

העבודה שלי מאוד מפוצלת ומתפרסת על מספר מקומות ולאורך כל שעות היממה. הרבה זמן מתבזבז על נסיעות ופיצול שעות העבודה.

אני עושה התעמלות לקשישים במושבי יחדיו פעם בשבוע, בנבטים – פעמיים בשבוע ובקרוב אתחיל גם בבית גילעד שבמשמר-הנגב.

רציתי לציין שמצאתי את ההתעמלות לקשישים מאוד מרגשת ומענינת, כי בעברי הייתי מורה לחינוך גופני ומהתגובות שלהם והיחס החם שאני מקבלת ונותנת להם אני מרגישה סגירת מעגל.

בנוסף, אני עובדת בקופת חולים כללית משלימה כמטפלת בשיאצו ונחשפת לסוג שונה ואחר של מטופלים.

ולקינוח, העברתי השנה חוג שיאצו לילדים בניצני הנגב ביום חינוך ארוך וזאת במסגרת קרן קרב.

פול טיים ג'וב עם משכורות נמוכות והרבה זמן מבוזבז שמשאיר לי מעט מאוד זמן פנוי לעצמי.

חשוב לי לציין שהשינוי עשה לי גם טוב ואילץ אותי לחפש פרנסה. נפתחתי לאוכלוסיה מגוונת, לאנשים חדשים ופרצתי את המעגל החברתי שלי בדביר.

אני עושה מאמצים להרחיב את מעגל העבודה, הן ע"י הגדלת מספר המטופלים, כולל חיצוניים, והן ע"י הגדלת מספר החוגים שאדריך. אני מקווה שאוכל להביא משכורת ראויה – כי שם המשחק הוא כסף!

מלכה נולדה במעברת צריפים בגבעת שמואל להורים ניצולי שואה מפולין. כשסיימה שם בי"ס יסודי עברה המשפחה לגבעתיים. את התיכון למדה בסמינר הקיבוצים בת"א (בימים בהם היה שם בי"ס תיכון). מכיתה ד' הצטרפה לשומר-הצעיר וכשעברה לגבעתיים פגשה מישהו עם חולצה שומרית וביקשה ממנו שיקח אותה לקן רמת-גן, שם בילתה את נעוריה עם אילנה ד', שרהלה, משהלה ע', יצחק ואריה ומינץ. הגיעה לדביר עם גרעין "רביד" שהורכב מגדודי רמת גן, חולון וב"ש.

בדביר התחילה כמטפלת ואח"כ יצאה ללמוד, על חשבונה, חינוך גופני בסמינר הקיבוצים, ולימדה בביה"ס בדביר וגם את הבנות במבואות הנגב. כשסיימה חזרה לסיבוב נוסף כמטפלת במוסד ואח"כ השתלבה

ב"קיוטקסט" כחמש שנים. למדה שיאצו ומאז היא משמשת כמטפלת בכירה.

תפקידים שמילאה במהלך שנותיה בדביר: סדרנית עבודה, ועדת צעירים, ועדת חינוך, חיתנה כמה זוגות וריכזה חגים.

והכי חשוב (מלכה מבקשת להדגיש) - יש לה שלושה ילדים ועליהם גאוותה- מיה, ינון ומורן.

ראיינה: עדה

אמת ושקר של מלכה

האמת של דניאל א'

הנכון הוא שהגיעו לדניאל הצעות שונות כדי שידאג לעצמו לתיקון יותר פנצ'רים באופני החברים, ובין היתר פיזור קוצים על המדרכות. קשה לדעת אם זה נאמר בתום לב או בהלצה, בכל אופן דניאל לא אימץ שיטות חבלניות כדי להשיג עוד תיקוני פנצ'רים.

חזרה לתפריט העלון

יעקב לוין ז"ל

נולד במיר פולין ב- 10.3.1914

נפטר בדביר ב- 1.6.2004

דברים על קברו

ב-10 במרס האחרון חגגנו בספריה יום הולדת 90 ליעקב לוין, ואחלנו לו, לפי הברכה המקובלת, "עד 120". והנה, חודשיים וחצי אחר כך אנו מלווים אותו בדרכו האחרונה.

לפני כ-12 שנה הגיע יעקב לדביר. אחרי זמן-מה התחיל לעבוד בספריית הילדים, ומזה כתשע שנים עבד אצלנו בספריה "הגדולה".

יעקב היה איש עבודה חרוץ כל חייו. כפי שהבנו מחברים שהיו מתקשרים אליו, אחרי פרישתו לגימלאות בחיפה, הוא פעל רבות בארגון גימלאי "תנובה", וחברים רבים השאיר שם.

מאד אהב את העבודה בספריה. תמיד רצה לראות תוצאות לעבודתו ונהנה כשבסוף יום עבודה ראה ערמה נאה של ספרים שתיקן ועטף, ואז היה אומר: "היום אני מרגיש שהרווחתי את לחמי". כשלא עמדנו אנחנו בקצב שלו ולא הספקנו להכין לו מספיק עבודה היה במצב-רוח רע.

העבודה היתה לו חשובה מאד וכמעט עד הסוף התעקש לא לוותר עליה.

אהב גם מאד לעזור לאנשים - כשחברים הביאו לו ספרים לתיקון ולעטיפה, שמח מאד לשרת אותם ולהרגיש שהם מרוצים. אהב לדאוג לעובדות הספריה למשקה חם בשעה 10, תמיד בחיוך ובסבר פנים יפות. ניסינו להתנגד - מה פתאום שהוא בגילו יגיש לנו - אך הוא התעקש והסביר שזה גורם לו הנאה. אז ויתרנו לו. עד שלאחרונה אנחנו דאגנו לו למשקה והוא כבר לא מחה.

בזמן האחרון, כשהלך ונחלש, היה נילחם עם עצמו להגיע בכוחותיו הדלים לספריה. כשכבר היה מגיע היה אומר ש"הספריה הולכת ומתרחקת מהבית שלו". ביום כזה, כשבקושי רב היה מצליח להגיע לספריה, והספקיו לא היו כמקודם, לא היה מרוצה מעצמו והיה מתלונן ש"היבול היה דל היום".

בכל יום כשסיים את העבודה בספריה היינו אומרים זה לזו: "להתראות מחר - 'מירצשם'" ('אם ירצה השם' -ביידיש). זאת היתה הבדיחה הפרטית שלנו, כששנינו ידענו שלא ב"שם" תלוי הדבר. חבל שלא נשמע יותר את ה"בוקר טוב" שלך ולא נוכל שוב לצחוק על הבדיחה הקטנה שלנו.

מאוד אהבנו והערכנו אותך, יעקב. נתגעגע לחיוכך הטוב, לאווירה הטובה שהשרית בספריה, לחריצות שלך.

תנוח על משכבך בשלום!

יהודית אילת

למשפחת לוין

אתכם בצערכם עם פטירתו של האבא והסבא

יעקב לוין ז"ל

ראיון עם יעקב לוין

פורסם בעלון מ-2/5/1997

יעקב נולד ב- 10/3/1914 בעיירה מיר בפולין למשפחה מסורתית מתונה ובה חמש בנות ושני בנים וסבים וסבתות שגרו יחדיו.

יעקב למד בבי"ס "תלמוד תורה" שם למדו גם לימודים כלליים. מכיון שלא היה בי"ס תיכון בעיירה המשיך ללמוד בישיבה וקיבל חינוך תורני.

ב- 1932 נוסד קן השומר-הצעיר ממש מול ביתו של יעקב וחבריו שיכנעו אותו שיפרוש מהישיבה ויצטרף לתנועה. אחרי שנתיים פרש מהישיבה והחל במסלול התנועתי. כדי להיות יעיל בבניית המולדת היה עליו לרכוש מקצוע על כן, למד שנה מסגרות אצל אחד משכניו.

אח"כ יצא עם חבריו להכשרה ברודנו, עיר יפה וציונית. הם השתכנו בבנין בן שתי קומות והכריזו על עצמם "קיבוץ אחוה". בנות ההכשרה עבדו במשק בית והבנים בביח"ר לדיקטים ובביח"ר לבקבוקי בירה (שם למדנו לשתות בירה...).

בהכשרה נבחר יעקב לסדרן עבודה, שנחשב תפקיד מרכזי ותפקידו היה לאתר מקומות עבודה לחברי ההכשרה. בהכשרה הכיר את רבקה שלימים הפכה לאשתו.

חיי ההכשרה היו ברמה גבוהה, יחסית להכשרות אחרות, ולאחר ארבע שנים היה יעקב בין חמשת המאושרים שזכו לסרטיפיקט.

מוורשה, באמצעות רכבת ואוטובוסים עברו את רומניה, צ'כיה והגיעו ליוון לחוף ללא נמל. שם חיכתה ספינה קטנה ועלובה (שאפילו שם לא היה לה) ל-180 העולים. במשך ארבעה וחצי ימים שטו ללא אוכל, כשהם ישנים בישיבה עד הגיעם לחוף נתניה ב- 23/7/1938. שם עוד נאלצו לשוב לים, מחשש לתגובה בריטית, אך בסופו של מסע ירדו לים וצעדו במים עם המזוודות על ראשיהם. על החוף חיכו להם "גפירים" – שאספו אותם במשאיות למשמר-השרון. בשתיים בלילה ציפה להם חדר-אוכל ערוך ומוכן לקבלתם. את הלילה סיימו בשינה על חבילות חציר. חמשת נציגי הכשרת "אחוה" נשלחו ל"גבעת-השומר" ישוב ליד כפר סבא. יעקב התחיל לעבוד בפרדס עם טוריה וכך, כיאה לחלוץ, עבד קשה מאוד במשך חצי שנה. אח"כ עבד במרחביה כמה חודשים במסגרת החזרת ימי עבודה.

משם עבר עם חבריו לתל חי כדי להתכונן לעליה על הקרקע במסגרת "חומה ומגדל". ב-3/5/1939 היה בין מייסדי קיבוץ דן. עם רבקה אשתו, שעלתה לארץ מעט מאוחר יותר, התגוררו בחדרון קטן עם קירות מניר זפת ובדן נולדו שני בניהם – יאיר וציקי. יעקב, עבד כחשמלאי (למרות שלא הוכשר לכך) בתחנת הכוח החשמלית של דן ורישת בחשמל את צריפי היישוב. ב-1942 נבחר יעקב לגזבר ולבא-כוח הקיבוץ ובמשך כל השבוע גר בחיפה וחזר רק לסופי שבוע. לאחר סיום הגזברות חזר שוב לחשמליה ובמלחמת השחרור, תוך מטר יריות הסורים, כשכל החיים התנהלו בתעלות ובמקלטים עסק יעקב בתיקון קווי החשמל שנותקו כל הזמן.

רבקה לא הרגישה טוב בקיבוץ ולאחר 12 שנות חברות בדן התחילו בהכנות לעזיבה. באותם הימים זו נחשבה כ"בגידה" ודעת הקהל לחצה. יעקב יצא לחיפה ועבד בחברת חשמל, בעוד רבקה והילדים נשארו בדן. באותו זמן נבנתה קרית אליעזר בחיפה והם רכשו שם דירה (כחברי מפ"ם...) לאחר חצי שנה חזר יעקב לדן לאחר שהחברים שיכנעו את רבקה להישאר, אך לאחר שלושה חודשים נפל הפור והמשפחה עברה למושב בית שערים שם התגוררו כשנה וחצי עד גמר ביתם בחיפה. מאז 1952 החל יעקב לעבוד בתנובה.

בתנובה-חיפה התחיל כמוכר במחסן הירקות, עבר למחסן הפרחים ומשם למחלקת הקניות ולמנהל המשק והקניות – עשרים ושש שנות עבודה.

יעקב פרש לפנסיה שנתיים אחרי גיל הפנסיה ועם פרישתו לגימלאות נבחר כמזכיר איגוד הגימלאים במחוז, תפקיד אותו מילא כעשר שנים. בחיפה נולדה בתם ציפי. רבקה ז"ל נפטרה ב-1970.

לאחר שעבר ניתוח-לב הגיע יעקב לדביר ב-1/9/1992. הוא עובד בספריה ומאוד מרוצה מהעבודה, מהקיבוץ ומהחברים. "אין לי שום טענות לקיבוץ. אני מאחל לכולם זיקנה כזו כמו שיש לי בקיבוץ (רק עם בריאות יותר טובה...)".

ראיינה - עדה

חזרה לתפריט העלון

ידוד – תשע שנים למותו

6.5.91-26.6.95

תשע שנים.

עוד שנה חלפה על ידוד

שחייו הסתיימו ביוני

בבור השחור, במרכז הקיבוץ

והוא רק בן ארבע, רק בן ארבע.

שוב אנו כאן ללא מילים

רוצים לומר רק

זוכרים ובוכים.

באנו לכאן, אמא ואבא,

ב 6 למאי הוא יום בר המצווה שלך.

אומרים "בר מצווה – למצוות ומעשים טובים"

אבל איך חוגגים בר-מצווה לילד מת?

איפה המצוות והמעשים הטובים

של ההוא שנמצא במרומים

שנתן לילד בן ארבע, שרע לא עשה בחייו,

למות כך סתם, פשוט כך סתם,

במוות שניתן היה למנוע לו רק…

מוות הוא דבר עצוב וכואב

אבל שכול על ילד שמת הוא הנורא מכל

ואין נחמה!

בכל מעשנו,

בעצב ובשמחה

בחגים וביום חול

אתה, ילדנו הקט, איתנו תמיד

הבור שהרג אותך נסתם זה מכבר

גדר גבוהה וארוכה סוגרת את כל אזור הסכנה

אך הבור שנפער עם מותך לא יסתם לעולם

ושום גדר לא תוכל לסגור את עוצמת הכאב והגעגוע.

ואנחנו, קמים בבוקר, עובדים, מבלים, ובלילה, הולכים לישון ולרגע לא שוכחים.

והסכין החדה שננעצה בלב, בכל שנה חודרת יותר ויותר

והפצע-מדמם ומדמם ולא יגליד לעולם.

ילד שלנו – לא שכחנו, לא נשכח

האהבה שלנו תמשיך ותלווה אותך לכל מקום שבו תהיה

מלאך שלנו – נאהב אותך תמיד.

מתים את חייך – חיים את מותך

תשע שנים

עוד שנה חלפה על ידודי

שחייו הסתיימו ביוני

בבור השחור, במרכז הקיבוץ

והוא רק בן ארבע, רק בן ארבע.

אמא ואבא

חזרה לתפריט העלון

עם הפנים לצעירים?

כידוע את כל השינויים עשו בדביר בשביל הצעירים, כך לפחות הוסבר לנו. מי הם הצעירים? היות ותהליך השינוי כבר החל לפני זמן מה, יש להניח שיש לו כבר תוצאות. אולי אפשר לזהות מי הם הצעירים אליהם התכוונו, אם נבדוק למי התהליך עשה טוב?

יתכן שהכוונה היתה לשיכבת הוותיקים, כי עושה רושם שהם ברובם מרוצים מהתהליך? (להוציא אחדים עם בעיות אידיאולוגיות). אבל באחד המילונים מצאתי ש"צעיר" הוא אדם שנמצא בין גיל הילדות לגיל הזיקנה. כנראה שבכל זאת לא זוהי שיכבת הצעירים.

יש אפשרות שמדובר בקבוצה של חוזרי הצבא, והיו כמה כאלה השנה. בתקנון צעירים החדש ניתנה להם אפשרות הבחירה בסטטוס של עבודה בחוץ ומגורים כאן. זה כמובן יפה מאד. התמיהה שלי היא מי במוסדות הניהול שלנו תירגם לעצמו את האופציה הזו כברירה המועדפת? בכל אופן, לרבים מהמשתחררים לאחרונה נאמר שאין כאן תעסוקה ועדיף שיצאו החוצה לעבוד. חלקם אמנם הסתדרו בסוף בבית, וחלקם כרגע עובדים בחוץ. אבל מה יקשור אותם אלינו? האם אנחנו כחברה אמורים להיות מרוצים מהמצב שנוצר? האם ההורים שלהם מרוצים? מהורים שאיתם דיברתי אני יודע שלא! האם הצעירים הללו מרוצים מהמצב?

בראיון עם אור קראוזה (עלון מס' 40) היא עונה לשאלה: "מה הקיבוץ מציע לחיילת משוחררת". אצטט: "השאיפה של הקיבוץ היא שכמה שיותר צעירים יישארו כאן אבל אין פה עבודה, אז זה קצת בעייתי. רוצים שנישאר בדביר אבל שנחפש עבודה בחוץ ושנכניס את המשכורת לקיבוץ". מאז היא הסתדרה לה כבמב"חית בקיבוץ אחר, והכסף יישאר אצלה. מה שחבל רק, שזה קורה מיד אחרי השיחרור ולא שנה אח"כ במסגרת שנת חופש. האם היא תחזור אלינו בסוף? מי יודע, אולי? השאלה היא מה אנחנו עשינו להגדיל את הסיכוי, שהיא וחבריה יצטרפו אלינו כחברים בסופו של התהליך. נדמה לי שלא הרבה, בעיקר מאז תהליך השינוי. האם לא אלו הצעירים אליהם התכוונו מוליכי השינוי?

אולי הכוונה היתה לבני השלושים - ארבעים בעלי המשפחות הצעירות עם ילדים קטנים ברובם? משיחות עם לא מעט מבני השיכבה הזו מצאתי לא מעט מרירות, ואפילו כעס על כך שהמשפחות עם הילדים נפגעו מהשינוי. אני מבין שלא זו היא שיכבת הצעירים - עובדה שהם אינם מרוצים.

ואולי הצעירים הם בני החמישים פלוס מינוס שהובילו את תהליך השינוי? אלה אשר יש להם מקום עבודה בטוח למדי, בפנים או בחוץ, עם הכנסה מכובדת. אין טעם לשאול מנהיגי שינוי, ברור שהם מרוצים ולו בזכות העובדה שהצליחו להעביר את החלטות השינוי. אבל מה אומרים בני השיכבה שלהם? למשל, בראיון אחר בעלון מס' ,40 עונים הוריה של אור לשאלה על השינוי. אני מצטט: "השינוי טוב מאד ליהודים וטוב שזה קרה עכשיו כשאנחנו לא יותר מדי מבוגרים."

אז מה אנו יכולים להסיק מכל הבדיקה שעשיתי כאן? או שצעיר פירושו "לא יותר מדי מבוגר"; או שהמטרה בכלל לא הייתה לשפר את מצב הצעירים, אלא רק להשיג את תמיכתם בשינוי; ואולי בעצם מהלכי השינוי פיספסו את מטרתם? במקרה כזה נחוץ תיקון יסודי של הקילקולים שיצרו מהלכי השינוי. האם מהלכי השינוי היו בכלל מיועדים לקלוט אנשים נוספים (את בנינו), או רק נועדו לחלק את השלל בין הנמצאים פה? נדמה שכיום עיקר המאמצים בדביר מושקעים בהתרחבות דמוגרפית באמצעות שכונה קהילתית. זה לא מיועד לקליטה של בני דביר הצעירים. בניית בית בשכונה זה עניין לבני 30 פלוס לפחות, שכבר הסתדרו בחיים ומצאו תעסוקה טובה וכבר צברו קצת נכסים. בשלב זה הם רוצים איכות חיים כפרית ושירותים באיכות קיבוצית. האם התייאשו אצלנו מהאפשרות של קליטת הצעירים ומעדיפים אותם אצלנו רק אחרי גיל 30? האם בכלל רוצים אצלנו לקלוט צעירים?

ואולי יש דרך אחרת? שמעתי למשל על קיבוץ שדה אליהו, שבכדי לקדם את הקליטה של צעיריו מממן את הלימודים (ואפילו החתונות) גם של בני הזוג של בניו. אצלם המסר ברור ויש תוצאות. ואצלנו? מאז השינוי רק נסגרו ענפים, פוטרו אנשים וצומצמו מקומות העבודה. עוד ועוד חברים נשלחים לעבוד החוצה, אבל יש הבדל. מי שכבר קשור הרבה שנים למקום לא בקלות יתנתק. צעיר שעוד לא היכה פה שורשים, בעצם נשלח להכות שורשים בחוץ. כדי להצליח בקליטה צריך להפוך את עצמנו למוקד משיכה לצעירים. גם כך עדיין לא מספיק להביא את הסוס אל השוקת, עלינו לקוות שהוא גם יסכים לשתות. בכל מקרה אין טעם להביא אותו אל שוקת שבורה.

מושי

חזרה לתפריט העלון

פתגמים גדולים מהחיים

מהאינטרנט

אם אביך עני – זה הגורל שלך,

אבל אם אבא של אשתך עני – זו הטיפשות שלך.

אימון מביא לשלמות

אבל אף אחד אינו מושלם,

אז למה להתאמן?

אם זה נכון שאנחנו כאן כדי לעזור לאחרים

אז בשביל מה בדיוק האחרים נמצאים כאן?

מאחר ומהירות האור גדולה ממהירות הקול

אנשים נראים מבריקים עד שאתה שומע אותם.

כסף זה לא הכל,

יש גם מסטרקארד וויזה.

צריך לאהוב חיות

הן מאוד טעימות.

מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה,

מאחורי כל גבר כושל עומדות שתי נשים.

כל גבר חייב להתחתן

אחרי הכל, אושר זה לא הכל בחיים.

האהבה היא פוטוגנית

צריך חושך כדי לפתח אותה.

ילדים במושב האחורי גורמים לתאונה,

תאונה במושב האחורי גורמת לילדים.

עתידך תלוי בחלומותיך –

אז לך לישון !

יש ודאי דרך טובה יותר להתחיל את היום

מאשר לקום בבוקר.

עבודה קשה אף פעם לא הרגה אף אחד,

אבל למה לקחת סיכון?

העבודה מקסימה אותי

אני יכול להסתכל עליה שעות.

אלוהים ברא את קרובי המשפחה

תודה לאל שאנו יכולים לבחור את החברים.

ככל שתלמד יותר – תדע יותר,

ככל שתדע יותר – תשכח יותר,

ככל שתשכח יותר – תדע פחות,

אז למה ללמוד?

חזרה לתפריט העלון

סו בב הולך

הקציר הסתיים – מה חדש בגד"ש?

הקציר נמשך כחודש, נקצרו 11000 דונם חיטה ע"י קומביין אחד ויחיד (מזה מספר שנים). הקוצר הראשי היה גלעד שני (שהגיע במיוחד מדנמרק וחוזר, לצערנו, השבוע לשם) ועזרו לו: ניר, אורי א' ונתן.

היבול היה בינוני – כ- 2140 טון חיטה, מזל שהמחירים היו טובים (המחירים נקבעים בארה"ב בבורסה בקנזס). חבילות קש חלקן הועברו לרפת שלנו וחלקן נמכרו.

כל השדות שנקצרו נמכרו למרעה עד סוף הקיץ שאז יתחילו בעיבודם מחדש.

תפוחי אדמה – אנחנו מגדלים שלושה זנים תפו"א אביב: אלמרה, מונדיאל ודזירה. כבר הוצאנו כ-25 דונם תפו"א קליפ אלמרה ו-11 דונם תפו"א קליפ מונדיאל. קליפ פירושו – תפו"א שטרם כוסו בקליפה והם נשלחים הישר לשוק, ללא איחסון בקירור. בשבוע הבא נוציא את כל המונדיאל כ-65 דונם ובסוף החודש נוציא את זן הדזירה – כ-190 דונם. היבולים סבירים.

בנוסף אנחנו מגדלים 440 דונם פפריקה שתקטף בתחילת אוקטובר ו-25 דונם תירס לתחמיץ לרפת.

את הפטרוזיליה קצרנו בשלושה קצירים שנתנו בס"ה כ-860 טון.

נמסר ע"י ניר היימן

תיקון לדו"ח הרפת מהעלון הקודם

המיכסה השנתית של דביר, לאחר שנוספה המיכסה של רפת קרית ענבים, היא 3.100.000 ליטר חלב ולא כפי שפורסם.

ועוד תיקון קטן – הסלף החדש שונה מקודמו ופועל אנכית (ורטיקלית) ולא אופקית (אוריזונטלית) עם המבינים הסליחה!

מעשה בשני דקלים והרבה כדורים מפונצ'רים

בין הקומותיים (של המוסדניקים לשעבר) לבין מגרש הכדורגל צמחו לתפארת שני דקלים גבוהי צמרת ועתירי קוצים. אך אליה וקוץ בה – הכדורים שכוונו לשער החטיאו לא פעם ופגעו בול בגזעי הדקלים, והתוצאות ידועות מראש. כך הלכו לעולמם כדורי רגל רבים. רק בשבוע האחרון התפוצץ כדור חדיש חדש שזה עתה נקנה. בקשות השחקנים להעביר את הדקלים נתקלו בסירוב, עד שהתפוצץ לשחקנים והם פנו נואשות לקוז'אק לעשות משהו בנידון. קוז'אק נעתר לבקשתם ובמבצע משולב שהיו שותפים בו פועלי הבנין ועובדי הנוי הועברו הדקלים, לאחר כבוד, למשכנם החדש – האחד בשכונת 2000 והשני בין המוסך ללול ליד סככת המכוניות. אגב, רק לאחר שהדקל נעקר הסתבר שישב על קו ביוב ראשי ובמוקדם או במאוחר היה צריך להעבירו. זה המקום להודות לעושים במלאכה בשם כל שחקני הכדורגל בדביר ובראשם דוברם אבי בנאי שביקש לפרסם מידע חשוב זה.

בהזדמנות זו הוא אבי על חגיגת הכדורגלנים בשבת לרגל נצחוננו באליפות הבוגרים של המועצה.

המוסדניקים יוצאים לחופשה

שנת הלימודים של תלמידי התיכון הסתיימה, עשרה ימים לפני היסודי, והם כבר בחופש הגדול. נותרו עוד מספר בחינות בגרות אבל הסיום כבר נראה באופק.

השנה סיימו כיתה י"ב ופרשו ממבואות הנגב עשרה מבנינו:

ירון אריה, שי איפרגן, רון בלואין, איה האי, שחם האי, ברית לוי, עומר לנקרי, גת נפתלי, צליל קראוזה

וינאי שני. חלקם מתגייסים עוד הקיץ, לחלקם נדחה הגיוס במספר חודשים ושחם יוצא לי"גימל.

נאחל לכולכם הצלחה בדרככם כבוגרים בתקווה שהצלחנו לצייד אתכם בכל הדרוש כדי להתנהל בעולם המודרני ובארצנו הסוערת!