עלון
מספר 34, פורסם באינטרנט
ב- 4/12/03
עזרא
שני ז"ל – שמונה
שנים לפטירתו
משולחנה
של ועדה -
מערכת החינוך
בשנים הקרובות
פסטיבל הזמר בני
שמעון
|
שיר זה נכתב
לפסטיבל הזמר
אך לא נמצא לו מלחין. מילותיו
הוקראו בפסטיבל. לשיר / מלים: יעל בלבן
|
||
|
לשיר כאילו אין גזרות
בפתח, לשיר כאילו אין כאב
ורצח, דיווחים בשטח, חרדות ומתח, רק שלווה. |
לשיר
כאילו מחיצה
נופלת, לשיר כאילו שחזר הילד, הנה הוא בדלת, התמלאה משאלת לבבה. פזמון: לשיר עם כל
הלב, עם הכאב, למרות הליל המתקרב, האכזבה, לשיר בקול צלול, עם
כל הגוף, זה כמו לבכות,
זה כמו לעוף, לשיר באהבה. |
לשיר כאילו העתיד
בטוח, לשיר כאילו שהכל פתוח, האורות כבו אך מנשבת רוח של תקווה. |
שיר
זה נכתב ע"י טל
חורש, הולחן ע"י
בועז בר- סיני והושמע
בפסטיבל.
נופר
|
הנה
חמש שנים כבר נאספו
אליך, קשה
להאמין איך שהזמן
עבר מהאתמול,
דרך משעול חלומותיך פוסעת
את אל דרך המחר. פזמון: בת שלי ילדתי לך אשא
תפילתי ילדת טבע
וכפר פרח מים
– נופר. |
את הושטת
לי ידך הקטנה, את לימדת
אותי איך לצעוד
לראשונה, בעולם
של ילדות נהדרת, אך הפעם
בתור מבוגרת. את הוספת
לי גוונים לעונות
השנה, צבעו
האפור של הסתו
השתנה, גם החורף
כבר לא כל-כך קר
ועצוב, והחום
של הקיץ הפך לזהוב. |
חזרה
לתפריט העלון
דוד רוט ז"ל – חלפה
שנה
דוד נולד
בהוואנה קובה בשנת
1934. הוריו
היגרו מרוסיה ומפולין
וכמו יהודים רבים
רצו להגיע לארה"ב,
אך מכיוון שמיכסת
ההגירה נסגרה הגיעו
לקובה כתחנת ביניים. בסופו של
דבר נשארו בקובה
שם נוצרה קהילה
יהודית פעילה שכללה
בתי ספר, בתי כנסת
וכו'.
דוד התחנך
בגן ילדים "תרבות",
בביה"ס היהודי
ואח"כ בתיכון מקצועי
קובני. ב-1947
הצטרף לשומר הצעיר
והיה מאוד פעיל
בתנועה.
ב-1954 נסע לישראל
ל"מכון למדריכי
חו"ל מטעם הסוכנות
היהודית, מכון
שמטרתו להכשיר
מדריכים צעירים
לפעול בתנועות
הנוער היהודי בגולה.
ב-1956
עזב דוד את קובה
ויצא להכשרת "החלוץ"
בהייטסטאון, ניו
ג'רסי בארה"ב. זה היה משק
קיבוצי בזעיר אנפין
בו חברי השוה"צ
מארה"ב, קנדה, מקסיקו
וקובה עבדו במשך
שנה כהכנה לעלייתם
לארץ. שם
בהכשרה פגש את
יפה, הם
נישאו ועלו לארץ
בסתו 1957 הישר לקיבוץ
נחשון, שם הגשימו
חברי הגרעין של
יפה . אחרי ארבע
שנים החליטו לעבור
לדביר, בו היו חבריו
של דוד מהתנועה
בקובה.
בדביר
עבד דוד שנים
רבות בחקלאות,
תחילה בשלחין בגידול
תפו"א אח"כ בגידולי
מספוא לפרות – סלק
סוכר, אספסת ועשב
רודוס. כן
עבד בחליבה ברפת. כחקלאי למד
על מחלות צמחים
במכון ויצמן ברחובות. בשנותיו
המאוחרות עבד בנגרית
והיה אחראי על
תחזוקת בתי הילדים.
דוד התעניין
מאוד בהיסטוריה
המודרנית, היה
אוטודידקט ולמד
בקורסים באוניברסיטת
בן גוריון. היה בקי במיוחד
בהיסטוריה של המהפכה
הספרדית וההיסטוריה
של קובה.
במשך
כל שנותיו בקיבוץ
היה דוד מעורב
ופעיל בחיים הפוליטים
בישראל ונשלח ע"י
מפ"ם לנהל את הסניפים
בקרית גת, קרית
מלאכי ובאר שבע. לכל מקום
שהגיע התחבב מיד
בגלל מזגו הנעים,
חריצותו ויושרו
הפנימי.
הוא האמין שמפלגה
פוליטית תלויה
באנשים שמצביעים
עבורה, על כן ראה
חשיבות מכרעת בבניית
הסניפים בערים
שיהוו מועדון נעים
למפגש רעים. הוא השקיע
מאמץ בהפעלת חוגי
בית וסמינרים בבתים
פרטיים ובפגישות
בלתי פורמליות. בבאר שבע
הקים דוד את מועדון
"צוותא", כסניף
של "צוותא ת"א",
שם נערכו מופעים
וקונצרטים. הוא אירגן
קבוצת מתנדבים,
לאו דווקא חברי
מפ"ם, שמדי חודש
שכרו אולם העמידו כסאות ומכרו
כרטיסים. כל מי שהשתתף
זוכר תקופה נפלאה
זו, את העשיה והחברותא.
דרך
מפ"ם ומר"צ פגש דוד אנשים
מקובה שהגיעו לישראל
דרך המכביה, או
ללימודי חקלאות
וכיו"ב.
רובם התארחו בביתו
בדביר. הוא
אירח גם את חברי
המפלגה הקומוניסטית
הקובנית שהגיעו
לישראל כאורחי
מפ"ם, כי באותה
תקופה נותקו היחסים
הדיפלומטיים בין
קובה לישראל בעקבות
מלחמת יום הכיפורים
ב- 1973.
דוד חלם
תמיד לשוב ולבקר
בקובה, דבר שלא
התאפשר עד שהרוסים
עזבו את קובה. כאשר זה קרה
והתחילו לעודד
תיירות לשם הצליח
דוד להשיג ויזות
עבור קבוצה ראשונה
של חמישה ישראלים
ילידי קובה. בעת הביקור
נפגש דוד עם הקהילה
היהודית ויהודים
רבים פנו אליו
שיעזור להם לעלות
לארץ. הוא
הכין רשימת משפחות
כאלה והחזיק רשימה
זו תמיד בכיס חולצתו. באותו הביקור
הוא נפגש גם עם
חברי המפלגה הקובנית,
שבחלקם היו אורחיו
בעבר.
ב-1992,
בעקבות ביקור האפיפיור
בקובה, ארבעה צעירים
קיבלו רשות להגיע
לישראל לצורך
"לימודי דת". מכאן החלה
העליה המחודשת
של יהודי קובה
ודוד היה אחראי
לקליטתם בישראל.
במרץ
93 הקים את "דסק קובה"
בברית העולמית
של מפ"ם, היום מר"צ.
באוקטובר
93 נערכה פגישה בביתה
של חברת מפ"ם מוניקה
פולק שהייתה אחראית
על יחסים בינלאומים. שם פגש דוד
את מרגריטה זאפאטה,
נכדתו של המהפכן
המקסיקני האגדי
אמיליאנו זאפאטה. פידל קסטרו
גר בבית אביה בזמן
גלותו מקובה לפני
המהפכה, על כן חש
מחוייבות למרגריטה,
שלמדה עורכות דין
בקובה והיתה סמוכה
על שולחנו. דוד הוציא
את רשימת שמונה
המשפחות היהודיות
וביקש שתפנה לקסטרו
שיאשר עליתם לארץ. בסופו של
דבר כל המשפחות
הללו הגיעו לישראל.
באפריל
94 הגיעה קבוצת העולים
הראשונה מקובה
והופנתה למרכז
הקליטה "יעלים"
בבאר-שבע. מאז מגיעים,
כמעט מדי חודש,
קבוצות קטנות מקובה
שנשלחות למרכזי
הקליטה בבאר שבע,
אשקלון וחדרה. דוד היה
בקשר כמעט יומיומי
איתם כדי לעזור
ולהקל את קליטתם. אחד הדברים
החשובים שעשה למענם
היה לסדר להם דיור
ציבורי בשכר דירה
מוזל, ע"י התערבותה
של שרת הקליטה
דאז יולי תמיר.
בנובמבר
94 השתתף דוד בועידה
בינלאומית שנערכה
בקובה ודנה בבעיות
המזה"ת.
את הועידה אירגנה
המח' האפרו-אסיינית
במשרד החוץ הקובני
– המכון לאחוות
עמים ICAAP. בינואר 96 הוזמן
שוב לקובה על-ידם.
בשנת
97 נסע לקובה עם קבוצת
אנשי עסקים ישראלים
שרצו להקים מרכז
בריאות בקובה.
בפברואר
99 הוזמן שוב ע"י
ICAAP בכדי לקבל
מדליה של סולידריות
כהוקרה על פועלו
למען ארץ מולדתו,
וזאת בחסות פידל
קסטרו.
נסיעתו
האחרונה לקובה
היתה בנובמבר
2002, מספר שבועות לפני
פטירתו, לועידה
בינלאומית בנושא
הסיכסוך במזה"ת.
בכל
אחת מנסיעותיו
לקובה נפגש דוד
עם נציגי המימשל
כדי להציג את בעיות
המזה"ת בהיבט הפרו-ישראלי
וכדי להציע את
עזרתה של מפ"ם לעם
הקובני, ותמיד
דאג להיפגש עם
הקהילה היהודית
ולהעביר מכתבים
ממשפחותיהם בארץ. דוד לעולם
לא חדל לאהוב את
הארץ בה נולד. הוא עזר עם
משלוחי מזון ותרופות
בעת סופות ההוריקן
הפוקדות את קובה,
וניסה לשכנע את
ממשלת ישראל להצביע
נגד האמברגו באו"ם
ע"י השתתפות בהפגנות
מול השגרירות האמריקנית
ובפגישות במשרד
החוץ. הוא
הציע לממשלה להקים
דסק לעניני קובה
בישראל באמצעות
קונסוליה של מדינה
אחרת. ואכן
הממשלה הקובנית
הכירה במאמציו
והעניקה לו את
המדליה.
בינואר
97 נאלץ לעבור ניתוח
לב דחוף להצלת
חייו והוחלפו שני
מסתמים שנפגמו. רופאיו ניבאו
שלא יחזור לאיכות
החיים שהיתה לו. אך בזכות
האופטימיות התמידית
וחוסנו הפנימי
הוא חזר לפעילות
רגילה תוך חצי
שנה.
במרץ
99 עבר ניתוח לב נוסף
להחלפת אחד המסתמים
שדלף, ושוב החלים
וחזר לעיסוקיו
הרגילים.
דוד היה
איש חזון ובעל
אמונה עמוקה, הוא
האמין בציונות,
בסוציאליזם ובאחוות
העמים. הוא
עשה כל מאמץ לפעול
להשגת מטרות אלו,
לבנות עולם טוב
יותר. הוא
לא היה דוגמטי
וכשראה שהדברים
אינם ראליסטים
או ברי השגה היה
מנסה להתאים את
מטרותיו למציאות
המשתנה.
היה
אדם נעים הליכות
שניסה לשכנע אחרים
בשקט ובהומור. לעולם לא
כפה את דעותיו
בכוח.
דוד היה,
בראש ובראשונה
אדם שאהב את משפחתו,
היה גאה באשתו,
בילדיו ובנכדיו,
ונתן לכולנו להרגיש
זאת בכל הזדמנות. הוא רצה שהמשפחה
תשאר תמיד מאוחדת.
ביום
א' 1 בדצמבר 2002, בביתו,
שבועיים אחרי שחזר
מקובה, שכב לנוח
ולא קם. השאיר
אחריו אישה אבלה,
ארבעה ילדים, שישה
נכדים ונכד נוסף
שנולד כמה ימים
לאחר מותו, ואין
ספור חברים אוהבים.
יהי
זכרו ברוך!
משפ' רוט
פתחה אתר באינטרנט
לזכרו של דוד
רוט.
האתר
הוכן ע"י בנו
הבכור אורי
וחברתו בקנדה.
כתובת
האתר: http://www.davidrot.com/
ניתן
להיכנס לאתר
גם דרך דף
הבית של דביר.
ביום
חמישי הקרוב
11.12.03 תתקיים אזכרה
לדוד.
בשעה
16.00 – ירידה לבית קברות
וגילוי מצבה.
בשעה
18.00 – "מספרים על דוד"
– ערב לזכרו באטריום.
המועדון
יהיה פתוח לרשות
המשתתפים.
מוקירי
זכרו מוזמנים!
חזרה
לתפריט העלון
עזרא שני ז"ל
שמונה
שנים לפטירתו
מה,
זה יתכן? זה נראה
ממש כאילו ידעת
שהכל
עוד ילך ויסתבך,
יסתבך וילך...
בקיבוץ,
בארץ, בעולם כולו.
ואתה
שתמיד היית כל-כך
אופטימי, ו"יהיה
בסדר"!
היית
חזק מכל דבר. אולי בפנים
פנימה הרגשת וחשת
שזה
הזמן להסתלק ולא
להיות בכל הבלגן.
ומיד,
שניה אחרי זה, זה
נראה לא הגיוני
–
לוותר
על כל-כך הרבה רגעים
ומפגשים כאלה נפלאים
ומרגשים
עם ארבעת הבנים.
וכך
בכל פעם שיש בשביל
מה, וכדי להיות,
זה ברור
שאיפה
שהוא מלמעלה אתה
מסתכל, מחייך בזווית
הפה,
העיניים
דומעות, כמעט שומעים
את השיעול הכל-כך
מוכר וזה – נעלם!
שמונה
שנים זה הרבה, והמון
דברים קורים
ועוד
יקרו, ולכן זה לפעמים
כאילו רק קרה!
וכשסופרים
זה שמונה.
יש
זכרונות, יש לנו
שאלות, יש געגועים
לדעות
ולחוכמות. יש געגועים
לשמות החמים והכינויים,
אבל
הנחמה היא תמיד
ארבעת הבנים:
בכל
אחד יש משהו ויותר
ממך, וכך בעצם אתה
תמיד
נמצא.
אוהבים
אותך
המשפחה.
חזרה
לתפריט העלון
משולחנה
של ועדה
מערכת
החינוך בשנים
הקרובות
|
|
בשבועות
האחרונים עסקנו,
במלוא המרץ, בהכנת
התקציב לשנת 2004 ובמקביל
– בהכנת תוכנית
עיסקית לענף החינוך
בדביר. העיסוק
בשני הנושאים במקביל
דרש מאיתנו חשיבה
לטווח הקצר והארוך,
בדיקת המצוי והגדרת
הרצוי וכל זה במגבלות
הקשיים הכלכלים
ובחיפוש דרכים
לפריצה קדימה ויציאה
למרחב חדש ומתאים
לנו יותר.
פה המקום
להודות ליאיר
– רכז המשק (בתהליכי
כניסה לתפקידו)
שהצליח להוציא
מאיתנו חשיבה מאומצת,
תיכנון עבודה רב-תחומי
וראיה מרחבית ע"י
כך שהנחה אותנו
והעמיד לו"ז קצר
ומחייב.
לפניכם חלקים
נבחרים מתוך התוכנית
העיסקית שהוצגה
השבוע במועצה הכלכלית:
היעדים:
1.
קיום מערכת
חינוך חזקה בדביר
חיוני להמשך התפתחות
חיי הקהילה.
2.
דגש מיוחד
על קיום מערכת
הגיל הרך שתהיה
מקור משיכה למשפחות
צעירות ותהווה
תשתית להקמת שכונה
קהילתית.
3.
מערכת חינוך
יעילה, מתפתחת,
איכותית, מבוקרת,
אטרקטיבית וייחודית.
4.
מעורבות קהילה
+ מערכת החינוך.